מערת הרשב"י פקיעין

מערת הרשב"י

מערה מקודשת אצל כלל העדות בפקיעין.
לפי המסורת היהודית העתיקה, רבי שמעון בר יוחאי ובנו אלעזר שכנו במערה זו במשך 13 שנים, לאחר שנרדף בעקבות גזר דין מוות שנגזר עליו על ידי השלטון הרומי בימיו של הקיסר אדריאנוס, זאת בעקבות שהוא דיבר בגנות הרומאים כי דיכאו את המרד היהודי והוציאו להורג את רבי עקיבא.
במשך שהותם במערה הרשב"י ובנו חיברו את ספר הזוהר הקדוש ניזונו מחרובים ושתו ממי המעיין בפקיעין.
ליד המערה ניצב עץ החרוב העתיק ממנו אכלו.
רבי שמעון בר יוחאי, שחי במאה השנייה לספירה, היה אחד מן הַתַנָאִים, חכמי המשנה. הוא למד בישיבה של רבי עקיבא בבני ברק (הנזכרת בהגדה של פסח) והיה מגדולי תלמידיו.
שמעון בר יוחאי נמנה עם החכמים שהקימו את המרכז הרוחני באוּשָׁא שבגליל אחרי כישלון מרד בר כוכבא.
על פי המסופר בתלמוד הבבלי, היה שמעון בר יוחאי מתנגד חריף לשלטון הרומי בארץ.
המקום נחשב לקדוש גם בעיני תושביה הלא יהודיים של פקיעין.
תושבי הכפר הנוצרים והדרוזים מכנים את המערה בשם “בני יעקב”. יהודים וערבים כאחד מניחים נרות, מטבעות ופכי שמן, בפתח המערה.‏